רגע יקר, כיתה א'; זכרו אותו

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

בפעם הראשונה בחייך, מחרתיים, ייקחו אותך, אמא, או אבא, או שניהם, אל שער בית הספר. את היום הזה לא שוכחים. אני, למשל, זוכר את המורה יהודית, שקיבלה את פני לפני 62 שנים, אפילו את שמלתה אני זוכר, שמלה עם פסים ורודים ולבנים. גם בני, ביררתי אתו, לא שוכח את המורה עטרה. הן לימדו אותנו, כל אחד בדורו, את הדבר החשוב ביותר שלומדים בבית הספר: לקרוא ולכתוב. באים אנאלפביתים, ואחרי שליש, או שניים, בזכות המורה, קוראים וכותבים. ואף כי קריאה וכתיבה נהפכו לחלק מתעשייה, שבה לא ברור אם המסַמֵּס בשני אגודליו ובשפה רצוצה הוא עבד, או רק אסיר, בכל זאת, הרגע הזה הוא רגע יקר. מה שיבוא אחר כך מיותר. מה שחשוב באמת לא יהיה.