זה לא ארי שביט, זה בנימין נתניהו

חיים רמון
חיים רמון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים רמון
חיים רמון

ארי שביט ממש לא אשם בכך שהדרישה להכרה בישראל כבמדינה יהודית הפכה לנושא המרכזי במשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים ("", "הארץ", 25.8). ואם נרצה לדקדק, אשמתו היא מינורית וחסרת משמעות. האשם בעניין זה מוטל לפתחו של אדם אחר, אחד בשם .

ראש הממשלה הוא שהפך את הדרישה האמורה למשא ומתן, והוא שנתלה בתנאי זה בסירובו לדון בבעיות הליבה העומדות בלב המחלוקת עם ה: שטחים, סידורי ביטחון, ירושלים והפליטים. זאת בניגוד לראשי הממשלה שקדמו לו: מיצחק רבין ושמעון פרס, דרך אהוד ברק ואריאל שרון וכלה באהוד אולמרט, שהתמקדו בסוגיות הליבה, ובפרט בהיבטים הטריטוריאליים והביטחוניים, כשניגשו למשא ומתן עם הפלסטינים. גם נתניהו מכיר היטב את סוגיות הליבה. הוא פשוט לא רוצה לדון בהן. לשם כך, הוא נאחז בכל עילה שנקרית על דרכו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות