למה אני לא גאה במדינתי

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רוגל אלפר
רוגל אלפר

"תמיד אפשר למצוא טיעונים להפיכת כמיהה למדיניות", כתבה פעם ההיסטוריונית ברברה טוכמן. ואכן, רוב רובו של הציבור המתון בישראל מבלבל בין הרצוי למצוי. הם כמהים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, ולכן הם מאמצים מדיניות של שתי מדינות לשני עמים. הם קוראים לעצמם "ציונים" או "מרכז שמאל", או "שמאל שפוי", ואף "מרכז מרכז". והם מצאו טיעונים להפיכת כמיהתם למדיניות: למשל, שימור אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה, או הימנעות מהחורבן הצפוי במדינה דו־לאומית. כפי שכתבה אמילי מואטי, "מדינה דו־לאומית או כל־אזרחיה היא אסון לתפישתי" (אתר "הארץ", 29.8) ולכן היא תומכת בפשרה בנוסח אוסלו. זה נחמד שהמדינה הדו־לאומית היא אסון לתפישתה, אבל היא קיימת דה פקטו. היא עובדה מוגמרת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ