תקווה עם זקן

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדעון לוי
גדעון לוי

וכך כתבתי אז, סליחה על חוסר הצניעות, בדצמבר 2004: "העובדה שאהוד ברק הוא היחיד שמסמן תקווה כלשהי, מדכדכת". שלוש שנים אחר כך נסחפתי יותר: "רק ברק"; כעבור כארבע שנים נמלכתי בדעתי: "מזיק מליברמן ומסוכן מנתניהו"; כשנתיים אחר כך: "באמצע החורף הוא ישוב אלינו בחזרה, אל אותה הדרך, אל אותו התעתוע, אם רק ייקרא לדגל". עכשיו נסגר המעגל והפליק־פלאק המפואר הושלם: שוב אני מוצא את עצמי כותב, לא להאמין, את מה שכתבתי לפני תריסר שנים: אהוד ברק הוא התקווה היחידה, והעובדה הזאת מדכדכת. שני חלקי המשפט הזה תקפים כשהיו — ומה מדכדך (ומפיח תקווה) יותר מזה?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ