בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמיר פרץ, לא אהוד ברק

69תגובות

לקריאות לאהוד ברק לשוב למפלגת העבודה יש מכנה משותף: רק ברק יצליח להביס את בנימין נתניהו. הרצון (שהיה לאובססיה) לסלק את נתניהו, הוא המניע את השיח הציבורי והמפלגתי של האופוזיציה, והוא בולט גם בשיח הציבורי של מחנה המרכז־שמאל. לא הפוליטי המהותי, לא הבשורה, אלא תקווה עלומה לחיים אחרים. מצד אחד פועל בחזית זו יאיר לפיד. כמנהיג פוסט־אידיאולוגי הוא מבסס את הקמפיין שלו על סמלים, שלשיטתו נתניהו שחק: "אחדות", "דיאלוג", "שותפות", "מנהיגות", "עתיד ישראלי", "ניקוי הפוליטיקה". זה נשמע טוב, זה אסתטי. לא מקרה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו