דמעות התנין על פרס

עלית קרפ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עלית קרפ

על פי בדיחה מרה במיוחד, ההבדל בין מסיבת פרידה לבין הלוויה הוא שבמסיבת הפרידה יש לפחות טיפש אחד שמאמין למה שאומרים עליו. נזכרתי בבדיחה הזאת למשמע ההספדים הנרגשים מבית על שמעון פרס. פרס היה אדם רב עלילות, וככזה נחשף לביקורת רבה שנמתחה עליו על מעשיו במהלך השנים: משמאל אהבו להזכיר שהוא אבי ההתנחלויות, הפלמ"חניקים אהבו להגיד שהוא לא השתתף במלחמת העצמאות, מימין האשימו אותו בחתימה על הסכמי אוסלו ועוד לא דיברנו על מה שכתב עליו יצחק רבין ב"פנקס שירות" ועל עוד המון אמירות אחרות שהוטחו בו, וחלקן בצדק. הוא עשה רבות וזכה גם לביקורת רבה, ונשא את חומו של המטבח הציבורי שבמרכזו עמד כל השנים בגבורה רבה. רוב מספידיו מבית לא רק הטיחו בו ביקורת, אלא גם עשו ככל שהיה לאל ידם כדי לדחוק את רגליו מהזירה הציבורית, להפוך אותו ממדינאי ומפוליטיקאי לאדם פרטי ואף הצליחו בכך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ