כדאי שמוריס יקרא את מוריס

אהוד עין־גיל
אהוד עין-גיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אהוד עין־גיל
אהוד עין-גיל

ההתקפה היא אולי ההגנה הטובה ביותר בכדורגל, אבל לא בחיפוש אחר האמת ההיסטורית. פרופ' בני מוריס כתב כאן, בניסיון לבסס את טיעונו ש"לא היה טיהור אתני ב–1948" ("הארץ" 7.10), כי "ב-1949 נותרו בשטחי המדינה כ–160 אלף ערבים". הוא התעלם מן העובדה שאחרי שביתת הנשק עם ירדן ב–1949 הועברו לישראל 28 כפרים על תושביהם ופליטים שמצאו בהם מקלט, ומכאן שמספר הערבים ש"נותרו" בשטח ישראל היה למעשה קטן יותר. בתגובה על מאמרו נקבתי במספר 35 אלף תושבים ופליטים שנאלצה ישראל לקלוט ("הבנאליה של הטיהור", 13.10). במקום להודות בטעות, ולאשר כי מספר הערבים ש"נותרו בשטחי המדינה" היה קטן מ–160 אלף, בחר מוריס להגיב בהתקפה (21.10): "בשטח שהועבר לישראל בעקבות חתימת הסכם שביתת הנשק ישראל־ירדן ב–1949, הועברו לישראל כמחצית ממספר התושבים הפלסטינים שבו נוקב עין־גיל" — כלומר, 17,500.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ