הדבר האחרון שניצולות השואה צריכות זו תחרות יופי

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמירה הס
עמירה הס

תחרות היופי לניצולות שואה היא רגע נדיר שבו אני מצטערת על שאמי, בעצם גם אבי, אינם עוד בין החיים (רוב הזמן זו תחושת רווחה על כך שעזבו לפני שנים: בשל האנאלפביתיות של סמוטריץ', מכלאת עזה, שטח C, הריסת רשתות לאספקת מים — ועוד לא הגענו לחיל האוויר, נצח יהודה וכפיר).

במקום לנסח את תחושות האי־נוחות מהסצינה היה פשוט יותר לתשאל אותם מה הם חושבים על המשתתפות, שנהנו בעליל מהאירוע, ולשמוע מהם שהנאה היא לא הקריטריון העיקרי לבחינת התופעה. במקום להתרעם לבדי על השורשים העמוקים שיש לחפצון האשה בחברתנו, היה נחמד לצטט אותם (היא: אולי מובאה מסימון דה בובואר ומשפט דידקטי על אתגרי הפמיניזם; הוא: איזו התחכמות שלום־עלייכמית).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ