לא תאמינו מדוע לומדים את ז'אק דרידה בבתי ספר

רם פרומן
רם פרומן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רם פרומן
רם פרומן

בימי לימודי באוניברסיטת תל אביב, אי שם בתחילת שנות התשעים, ז'אק דרידה וכתביו היו מחוץ לתחום בחוג לפילוסופיה. גם בחוגים אחרים היו מרצים רבים שביטאו את שמו בנימת מיאוס וסלידה, הרבה פעמים בלי להכיר את הגותו. אולי האנטגוניזם הוא שסיקרן אותי וגרם לי להתמודד עם הפילוסוף הכביר הזה ולהישבות בקסמיו.

כשעברתי ללמוד בפריז, בבית הספר שבו הוא לימד, כבר פגשתי מציאות אחרת. הסמינר שלו הועבר באודיטוריום ענק, גדוש במאות תלמידים שמילאו את כל המעברים, חלקם תיירים אמריקאים שהפכו את שיעוריו לעוד יעד תיירותי בפריז. הוא היה מרצה משמים שדיקלם מהדף, אבל אני, שמעולם לא התחברתי דווקא לפילוסופיה, הייתי מוכן לסבול אפילו את זה. כתביו היו למקור ההשראה הגדול ביותר שלי, וממשיכים להשפיע עלי עד היום, באקדמיה, בחיי המקצועיים ובכל פעם שאני קורא טקסט כלשהו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ