הדמיון בין מתנחלי עמונה לשבט בדואי

אלחי סלומון
אלחי סלומון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלחי סלומון
אלחי סלומון

חרב הפינוי הונפה מעל היישוב עמונה. בימים אלה מונפת חרב הגירוש גם מעל היישוב הבדואי אום אל חיראן שבנגב. אינני איש שמאל, אך תיוג זה אינו חזות הכל, בוודאי לא כאשר מדובר בעוולה מוסרית יסודית. כי בכמה מובנים, המקרה של אום אל חיראן מזכיר מאוד את מה שקורה בעמונה, ובמקומות נוספים.

בשנות ה–50 גורשו תושבי שבט אבו אל־קיעאן מאזור בית קמה בשל טענות כי סייעו בהעברת ידיעות לאויב. הם הונחו להתיישב במקום מושבם כיום, ואדי עתיר־אום אל חיראן (אזור יתיר). משנת 1956 הם מתגוררים במקום, במשך 60 שנה. המדינה שלחה אותם להתיישב שם אבל לא הסדירה את מעמדם, ולכן הם בבחינת תושבי התיישבות לא חוקית. אין מים, אין חשמל. לא, זה לא טבע המציאות ולא הטבע של ההתיישבות הבדואית. הבדואים זה כבר כמה מאות שנים אינם מקיימים את המיתוס של נוודות קלאסית — הם גרים ביישובים חקלאיים כמעט לכל דבר ועניין, אך בלא תנאים בסיסיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ