ככה לא בונים חברה משותפת

ארז צפדיה ונילי ברוך
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארז צפדיה ונילי ברוך

פינוי אום אל־חיראן לשם הקמת היישוב היהודי חירן על שטחו הוא ביטוי לאי שוויון עמוק ולאפליה ממוסדת בתחום התכנון והפיתוח בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בישראל. לולא האפליה הזאת, המוות המיותר של מורה בית הספר בן הכפר ושוטר משטרת ישראל היה ודאי נמנע.

איך התחיל הכל: עד 1948 התגוררו בני שבט אבו אלקיעאן באזור ואדי זובאלה (כיום אדמות המוקצות לקיבוץ שובל), בנו שם את כפרם ועיבדו אדמות שבבעלותם. אחרי קום המדינה הם התבקשו על ידי הממשל הצבאי לעזוב את אדמותיהם ולעבור לאזור ח'רבת אלהוזייל. לאחר מכן, התבקשו שוב על ידי הממשל הצבאי לעבור משם, לאזור ג'גילי (כיום קיבוץ להב), כוחלה ואבו כף. ב–1956, משביקשו בני השבט לחזור לאזור ח'רבת אלהוזייל, הצבא אסר עליהם לעשות כן, וביקש מהם לעבור באופן סופי וקבוע לאזור יער יתיר של היום. באותו אזור הותר להם לגור, לרעות ולעבד כ–7,000 דונם, שהוחכרו לשייח השבט פרהוד אבו אלקיעאן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ