נגד חילוניות חלולה (2)

שלמה אבינרי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה אבינרי

ד"ר רם פרומן ופרופ' יגאל עילם עמדו על שורשיה ההיסטוריים של תפישת העולם החילונית ומשמעותה לשיח הפוליטי בישראל בשני מאמרים חשובים שפירסמו כאן ("הארץ", 9.1 ו–24.1). אני מסכים עם רוב הדברים, אלא שבשני המאמרים יש חסר מהותי, והוא יסוד למחלוקת בינינו.

פרומן מדגיש בצדק את הזיקה ההיסטורית שהיתה בין תנועת ההשכלה במזרח ומרכז אירופה לציונות, אבל התמונה שהוא מצייר אינה שלמה. הוא מאפיין את תנועת ההשכלה כמי שביקשה "היפתחות לעולם הרחב הלא יהודי, פנייה אל המודרנה והרציונליזם... שחרור מעול מצוות ומהאמונה באל". כל זה נכון, אבל לוקה בחסר: ההיפתחות לעולם לא היתה מופשטת, אלא מעוגנת בזיקה עמוקה להיסטוריה ולמורשת התרבותית היהודית. המשכילים (או ה"חופשיים" כלשונו של פרומן) לא ביקשו להיות רק אזרחי העולם, אלא חרתו על דגלם את הסיסמה "היֵה יהודי באוהלך ואדם בצאתך". דווקא משום שדחו את הדת ואת עולם המצוות, הם לא התכחשו לזהותם היהודית, אלא ביקשו לעצבה מחדש כזהות לאומית ותרבותית מודרנית. הם הבינו נכונה כי אין אפשרות להיות "אדם" מבלי להיות נטוע בתרבות לאומית ספציפית. הם לא הכירו את תורתו של נביא הלאומיות הליברלית האיטלקית (והאירופית) ג'וזפה מציני, שאמר "הדרך להיות אזרח העולם היא באמצעות היותי אזרח של עמי ומולדתי" — אבל דיברו בלשונו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ