שלי, הצילו
הגילוי הנאות מחייב אותי להודות במשהו שאני גאה בו מאוד: שלי יחימוביץ' ואני חברים קרובים כבר שנים רבות. חברותנו צמחה משותפות אידיאולוגית, שלפרקים נהפכה גם לניווט פוליטי משותף. לכן כשאני קורא מאמרים אלימים ופוגעניים כלפיה, כמו זה של נחמיה שטרסלר ("הצילו, זאת שלי", "הארץ", 10.2), אני נזעק קודם כל כחבר פגוע. אלא שחברות אישית אינה סיבה מספקת לכתיבת תגובה. להיפך — דווקא כחבר נדמה, כי מוטב להשאיר את המאמר בלא תגובה, שכן כמו ששטרסלר עצמו צפה, מאמרו משרת את האינטרס הפוליטי של יחימוביץ'. אני משוכנע,...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר