אזריה לא רצח, רק ביצע המתת חסד

אריק דיאמנט
אריק דיאמנט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אריק דיאמנט
אריק דיאמנט

מה היה קורה לעבד אל־פתאח א־שריף, אילו לא היה נורה על ידי סמל אלאור אזריה? נראה שהיה נלקח לבית חולים, מוחזק בבידוד, ואם היה מתאושש מפציעתו, היה מועבר למתקני השב"כ. שם, חרף גילו הצעיר, היה עובר עינויים מתמשכים, עד שנפשו היתה מתה, גם אם גופו היה נותר שלם.

מנגנוני השיפוט של מדינת ישראל, אותה מדינה ששפטה את אזריה בעוון הריגה, היו דוממים בשעה שקציני שב"כ, הזוכים למשכורות בעלות חמש ספרות ולפנסיה תקציבית מהמדינה, היו מחשמלים את אשכיו עד שלא היה זוכר מהו שמו. לאחר שהשב"כ היה משתכנע שאין עוד טיפת מיץ להוציא מהלימון הזה, הוא היה פונה באישון לילה לאביו או לאמו המטורפים מדאגה ומצער ומציע להם הצעה שלא ניתן לסרב לה: לפגוש את בנם השבור תמורת הפיכתם למודיעים של השב"כ. כך מגייסת ישראל משתפי פעולה בשטחים, על ידי פירוק משפחות ואיחודן, כבר 50 שנה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ