בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למורי ורבי, אורי אבנרי

115תגובות

בילדותי, קרית שמונה היתה רחוקה ממדינת ישראל מרחק ארבע שעות נסיעה בקו 841 של "אגד". ואם מתבוננים על הזמן והמרחק ברוח תורת היחסות של אינשטיין, אפשר לומר ששכונת העוני שפרינצק שבה גדלתי התקיימה על כוכב אחר — במרחק שניתן למדוד אותו בשנות אור. לא, לא חיינו בחושך. לילותינו הוארו והוערו בשריקות חדות שניסרו את האוויר, ובשובלן הארוך והבוער של הרקטות, שהיו ככוכב שביט שמפלח את מציאות חיינו ומנער אותנו מתהומות השעמום, מספירת הבלטות במרכז המסחרי. חיינו נעו במרחב שבין קולנוע חרמון למעדנייה של גרינברג,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו