למורי ורבי, אורי אבנרי

שמעון עשור
שמעון עשור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שמעון עשור
שמעון עשור

בילדותי, קרית שמונה היתה רחוקה ממדינת ישראל מרחק ארבע שעות נסיעה בקו 841 של "אגד". ואם מתבוננים על הזמן והמרחק ברוח תורת היחסות של אינשטיין, אפשר לומר ששכונת העוני שפרינצק שבה גדלתי התקיימה על כוכב אחר — במרחק שניתן למדוד אותו בשנות אור.

לא, לא חיינו בחושך. לילותינו הוארו והוערו בשריקות חדות שניסרו את האוויר, ובשובלן הארוך והבוער של הרקטות, שהיו ככוכב שביט שמפלח את מציאות חיינו ומנער אותנו מתהומות השעמום, מספירת הבלטות במרכז המסחרי. חיינו נעו במרחב שבין קולנוע חרמון למעדנייה של גרינברג, המרחק ביניהם — אלף בלטות, 400 מטר של חלומות. חלק מאתנו רצה להיות ברוס לי איש הזעם, האחרים רצו בית, ילדים ואהבה. אני רציתי להיות עיתונאי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ