בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אני מסרב להגיד חג שמח

426תגובות

ממארס עד אוקטובר, מפורים עד שמחת תורה, במשך שבעה חודשים, נתון הציבור הישראלי באקסטזה לאומנית מתמשכת, שמוזנת, מועצמת ומוכתבת על ידי רצף בלתי פוסק כמעט של חגים. החגים בישראל הם תמיד נשק לשיבוש השגרה החילונית וגם מכשיר להגברת הלאומנות. דמוקרטיה מקדשת את קדימותו של הפרט ואת הזהות הפרטית. החגים מקדשים את הלאום ואת הזהות הלאומית. בין פורים לשמחת תורה מציין הציבור הישראלי לא פחות מ–13 חגים ומועדים: פורים, פסח, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, יום שחרור ירושלים, ל"ג בעומר, שבועות, תשעה באב, ראש...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו