געגועי לירושלים
ראש הממשלה מדבר על בירתנו הנצחית, ומכריז בקול ענות גבורה ש"הכותל יהיה לעולם בריבונותנו". מאות כיפות סרוגות מריעות לו. חובשיהן רואים עצמם כנציגי ההיסטוריה היהודית, חוצבי הדרך לגאולת ישראל. לדידי, הם מבאישים את ריחה של ירושלים שלי, שהחולין שלה, קודם כיבושה ב–1967, הוא ששיווה לה את ארשת הקסם שאבדה לה מאז. תלמידי ישראל שמבקרים בבירה עוברים שם אינדוקטרינציה כוזבת, שלפיה פעמי משיח הגיעו עם הכיבוש. ואילו אני חש שהעיר שלי נבזזה. ירושלים של 1948–1966 היתה עיר נהדרת. מלאה בניגודים פוליטיים, חברתיים...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר