בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני אברום, אני אחמד, רוצים בית דו-משפחתי

52תגובות
משה גרשוני, "שלום חייל, מה שלומך", 1980
אבי אמסלם

שנינו נולדנו לתוך המציאות של לפני המלחמה ב–1967. אחד נולד כפליט, הרחק מארצו, ואחד כבן לפליטים במדינתם החדשה. אחד לתוך האופוריה של הקוממיות, ואחד לטרגדיה של עמו ומשפחתו. מאז ראינו מלחמות ושפיכות דמים, היינו חלק מהסכמים שנחתמו והופרו, נסחפנו עם התקוות, נכווינו באש האכזבה, ועדיין אנחנו מלאי אופטימיות. המחר יהיה טוב יותר, ובסופו של דבר שני העמים שלנו יזכו לשלום שהם ראויים לו. מהו השלום הזה? לפעמים אנחנו חולמים על יום רחוק שיבוא, שתשרור בו הרמוניה בין כל בני האדם, שהרי אין כמעט איבה הנמשכת...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו