אני אברום, אני אחמד, רוצים בית דו-משפחתי
שנינו נולדנו לתוך המציאות של לפני המלחמה ב–1967. אחד נולד כפליט, הרחק מארצו, ואחד כבן לפליטים במדינתם החדשה. אחד לתוך האופוריה של הקוממיות, ואחד לטרגדיה של עמו ומשפחתו. מאז ראינו מלחמות ושפיכות דמים, היינו חלק מהסכמים שנחתמו והופרו, נסחפנו עם התקוות, נכווינו באש האכזבה, ועדיין אנחנו מלאי אופטימיות. המחר יהיה טוב יותר, ובסופו של דבר שני העמים שלנו יזכו לשלום שהם ראויים לו. מהו השלום הזה? לפעמים אנחנו חולמים על יום רחוק שיבוא, שתשרור בו הרמוניה בין כל בני האדם, שהרי אין כמעט איבה הנמשכת...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר