ההדתה היא לא הסיכון האמיתי
כשחלילה נפל ספר תנ"ך על הרצפה, מיהרנו להרימו ולנשקו. ארון הספרים שלי מלא עד היום בספרי תנ"ך מרופטים וקרועים, שקיבלתי בתחנות חיי ולא העזתי להשליכם. בשיעורי התנ"ך חבשנו כיפה, חובה, וכך גם בשיעורי התלמוד של המורה קוליקר, שלימים נהפך ליקיר ובשני השמות היה יושב במבחנים ובידיו עיתון ובו חור כדי להציץ דרכו אם אנחנו מעתיקים. כל יום בבית הספר היסודי היה נפתח במסדר בחצר, והיינו קוראים בו את פרק היום בתנ"ך. "היום יום חמישי בשבת שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש" — אני זוכר בעל פה, כי הייתי הקריין. "אל...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר