השלום הוא לחלשים

בנימין נתניהו הגיע לפוליטיקה עם שלושה טיקטים: ביטחון ויציבות מקסימלית לריבונות היהודית בשטחי ארץ ישראל; חברה חופשית, תחרותית ומנצחת; ואישיות חיונית הנשענת על תרבות יהודית גאה. הוא מייצר בכך אמינות והערכה גם מחוץ למחנה תומכיו — משנתו ברורה, הוא מחויב, ומאמין במה שהוא מוכר: החתירה להיות החזק. עד כדי כך, ששני הטיקטים הראשונים תלויים במוצר הדגל שלו — החוזק — ובטיקט השלישי. לדידו, אי אפשר ליצור מדינה וחברה חזקות בלא מנהיגים חזקים. זהו רוויזיוניזם מעודכן, שהגיע על כתפי תפישות פוליטיות שהובילו יותר מ–100 שנה את הגורל היהודי החדש; ניאו־רוויזיוניזם שמוכיח את עצמו בנסיבות הגיאופוליטיות העכשוויות והופך את נתניהו גם לאחד שייתכן שהוא צודק. ייתכן שיש בו מן הבריונות, אך גם מן החוכמה, ראיית הנולד והצדק.