רובי ריבלין, איזה פספוס

רן שמעוני
רן שמעוני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רן שמעוני
רן שמעוני

ראובן (רובי) ריבלין הוא פספוס. לא מבחינתו כמובן, אלא עבור השמאל הישראלי. כן כן, אותו ריבלין התומך בהתנחלויות, יו"ר בית"ר ירושלים הקוצף והנרגש וחסיד המדינה הדו-לאומית יכול היה לתפקד ככוח מגייס אם השמאל היה משכיל להכיל אותו.

מאז נכנס לבית הנשיא  – כפי שקרה לקודמיו – חשף ריבלין את גלימתו החדשה, והיא זאת של אדם מפויס, שוחר שלום, כמעט אוטופיסט. כרוניקה ידועה של נשיאי המדינה שלנו, ובכלל של בעלי תפקידים ממלכתיים, היא הפיכתם בערוב ימיהם הפוליטיים למעין זקן שבט או לחילופין לסבא חביב. הסבא של כולנו, אם תרצו. ביום אחד ריבלין מתוודע לתופעת ה"ספינר" באולפן גלגל"צ ומקפיד לספר על מעלליהם של נכדיו כמו כל סב גאה, ביום אחר, ציון יובל למלחמת ששת הימים, הוא מסתייע בתיאורים נוסטלגיים-ירושלמיים ומהם מסיק על ההווה שלנו כפונקציונר ותיק שכבר ראה הכל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ