פוליטיקה כתרפיה

גדי טאוב
גדי טאוב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדי טאוב
גדי טאוב

לרבים נדמה שהטיעון של זכויות האדם כבר מזמן היה צריך להכריע את הוויכוח על הכיבוש. הכיבוש הוא הפרת זכויות אדם, הפרת זכויות אדם היא עוול, ולכן על ישראל לצאת מהשטחים לאלתר, עם הסכם או בלעדיו, כדי להפסיק את העוול. מה יותר פשוט מזה?

כנגד הטענה הזאת אפשר וצריך להביא טיעונים אחרים ושיקולים אחרים, רלוונטיים מאוד. אבל בלהט הוויכוח אנחנו ממעטים לשים לב שהטיעון של זכויות האדם הוא בעייתי עוד לפני שמעמתים אותו עם שיקולים אחרים. זאת מפני שסיום הכיבוש לא צפוי להביא לשום שיפור בתחום זכויות האדם. להפך. האלטרנטיבה הצפויה — חמאס, או אפילו הרשות הפלסטינית — עתידה כנראה להיות גרועה בעבור הפלסטינים יותר מהשלטון הצבאי הישראלי. כך שמי שרוצה לטעון רק בשם זכויות אדם, עלול למצוא את עצמו מספק תימוכין להמשך הכיבוש, לא לסיומו. מאחר שכבר הזדמן לי להעלות פה ושם את הקושיה הזאת, בעיקר באוזני מי שמתאמצים להדחיקה, אני מכיר את המהלך הבא בוויכוח. אבל, אומרים לי, מה שיעשו פלסטינים לפלסטינים זה עניין שלהם. זה שאחרים מבצעים או יבצעו עוולות גדולות יותר, לא מכשיר את העוולות שלנו. אנחנו, כך אומרים לי, אחראים למעשינו, לא למעשי אחרים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ