יונתן, אל תמהר לגדול. ברכה לכיתה א'

שלומית כהן-אסיף
שלומית כהן-אסיף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומית כהן-אסיף
שלומית כהן-אסיף

אולי השם שלך יונתן, ואולי יש לך שם שמתחיל באות אחרת. הגיע היום הגדול: אתה הולך למוסד שקוראים לו "בית ספר" כמו עוד אלפי יונתנים.

אולי בדרך למקום הזה כף היד שלך תיעטף בכף היד של אמא/ אבא/ סבא/ סבתא, יד בתוך יד תפזמו את שירו של יצחק קצנלסון: "חמש שנים על מיכאל" ואולי יתפזם לכם שירו של רמי קליינשטיין "מתנות קטנות" או שיר על אותיות של נעמי שמר או של דתיה בן דור. מישהו יעזור לך ילד, לגלגל את הטרולי, ביד הפנויה (אם סבתא לא חטפה אותה), אתה  מחזיק בלון עליז. חגיגיות מהולה בפחד לא מוכר, כמעט מסתורי, פחד ממשהו חדש: מורה חדשה, כיתה חדשה, חברים חדשים, חולצה חדשה עם לוגו. מרוב "חדש" אתה נרגש ומתבלבל. ילד, אתה לא לבד בפחד הזה. גם הגדולים חוששים ונרגשים, ותמיד מישהו מטפטף דמעה ומשתדל שלא תראה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ