מרצ היא עדיין המצפון של ישראל

עבד ל. עזב
עבד ל.עזב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עבד ל. עזב
עבד ל.עזב

דממת אלוהים שוררת ברחוב הערבי בכל הנוגע למאבק המתחולל בחברה היהודית סביב "השד העדתי". רק בעניין "פרשת ילדי תימן" נשמעה התבטאות גלויה של ח"כ ג'מאל זחאלקה, והוא כמעט ולא התייחס לעניין עצמו, אלא השתמש בו לצרכיו הוא: כדי לצאת בעוד כמה הצהרות ששפכו לבה רותחת על כל העולם ובני דודיו.

לי אישית קשה מאוד להבין את האדישות הזאת, אם זו אדישות. ואולי אין הדבר נובע מאדישות אלא מתחושה של "ישחקו היהודים לפנינו", או כדברי הפתגם הערבי, שנשמע הרבה יותר בוטה: "הכה ערס בערס, ולא יישאר אפילו ערס". ואולי התיאוריה הערבית הרווחת בדבר סופה העתידי של מדינת ישראל נכונה? הניחו ליהודים, אל תילחמו בהם, והם יאכלו אחד את השני. עובדתית, נכון לימינו, שוררת שנאה עזה בין השמאל לימין בישראל והחברה משוסעת על ידי עדתיות שלא מביישת את לוב — אבל העם שמשמיד את עצמו תרתי משמע הם הערבים. סוריה, עיראק, תימן, לוב. דוגמאות מרנינות. ועדיין השתיקה איננה מובנת לי. העניין שבנדון יעצב את דמותה של החברה הישראלית שאנו חלק ממנה, ולא את החברה באורוגוואי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ