למה הימנים נחמדים היום

רוית הכט
רוית הכט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוית הכט
רוית הכט

יום הזיכרון לרצח רבין הוא היום היחיד בשנה, שבו ימנים נחמדים לשמאלנים. יום אחד, שבו הטון הימני הרועם מתרכך קצת, ההתלהמות הקבועה יורדת, ותחתיה מתגלה איזה רגש של בושה בימין, שבימי חולין הוא זר לו.

ביום הזה לא מכנים שמאלנים "בוגדים" ו"אוטו־אנטישמים", או כל כינוי שאופנתי באותו רגע. ביום הזה מרחיב לפתע בנימין נתניהו את הרפרטואר הידוע שלו, וזונח, ליום אחד, את "השמאלנים שכחו להיות יהודים" ואת "הערבים נעים בכמויות", שאליהם, סביר להניח, יחזור עם הגשם הבא, או המצוקה האלקטורלית הראשונה. פסטיבלי צו הפיוס משגשגים, לפתע כולנו עם אחד, והימנים מתנחלים בעצרות לזכר רבין, ונזכרים שהוא היה גם ראש הממשלה שלהם. הסיבה לשינוי החד־יומי בימין פשוטה לכאורה: ימנים מרכינים ראש, משום שאינם רוצים להתבונן בבבואה — הכעורה, הקיצונית והמעוותת אמנם, אך עדיין בבואה — של יגאל עמיר. מובן שלא כל תומכי הימין תמכו ברצח רבין, אבל את העובדות אסור לטשטש, כפי שמנסים רבים לעשות באמצעות כפיית סימטריית אלימות מאולצת. בישראל קם מחנה אחד על משנהו, ובן למחנה אחד רצח ראש ממשלה שזוהה עם המחנה שמנגד. זאת אמת כה פשוטה, עד שגם מכונת התעמולה האגרסיבית והיעילה בדרך כלל של הימין אינה יכולה לה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ