דרור זאבי ונמרוד הורביץ

מעת לעת תוקפת את הפרשנים באמצעי התקשורת אווירת פניקה בהקשר האיראני, המשתלבת היטב בניצול הציני שעושה הממשלה הישראלית באיראן וכוונותיה. אנו טוענים שהאיום האיראני לא גדל אלא דווקא קטן לאורך זמן. כדאי לבחון את ההיסטוריה כדי להירגע מההיסטריה.

הכותרות בחלק מהיומונים ואתרי החדשות באחרונה מזהירות מפריסת האויב בחזית הסורית. "הכוחות האיראניים נמצאים קילומטרים ספורים מישראל" (YNET 25.12) או "כוחות אסד והמיליציה השיעית מתקרבים לגבול" (חדשות 13, 27.12). "איראן כבר שולטת בארבע בירות ערביות: בגדאד, בירות, דמשק וצנעא", טוען פרופ' אפרים ענבר במאמר דעה ("ישראל היום", 1.10) וכדי להקדים תרופה למכה מציע להתקיף את תשתית המיזם הגרעיני שלה. הגדיל לעשות אפרים סנה במאמר דעה ב"הארץ" (25.12), בו טען שאיראן מתקדמת לקראת "מצור טילי" על ישראל, שמטרתו השמדתה, ועל ישראל להתקיף את איראן בכל מלחמה של חזבאללה נגדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ