עבאס קילל "יחרב ביתך" אבל זו בעצם הבעת תדהמה

רונית מרזן
רונית מרזן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רונית מרזן
רונית מרזן

אלברט מהרביאן, פרופסור לפסיכולוגיה, טוען כי בתקשורת בין־אישית לממד החזותי והקולי יש השפעה גדולה הרבה יותר מאשר למסר המילולי. מחמוד עבאס אולי לא קרא את מהרביאן, אבל הבין שכדי להשיג קשב מקסימלי הוא חייב להעניק היגיון פנימי לדבריו, לשכנע במהימנותו, ובעיקר להסעיר את רגשות נמעניו. קטעים גדולים מנאומו הוא לא קרא מן הכתב, ואלה היו הקטעים הכי אותנטיים, שעליהם זכה במחיאות כפיים. שתיקותיו, הבעות פניו, תנועות גופו, ביטאו רגשות כעס, עלבון, התעקשות, פליאה ואמפתיה. זה היה מונולוג אטי וארוך, אבל ההומור, הציניות, וגם הטעויות שעשה בשמות ובמספרים, אילצו את מאזיניו לשמור על קשב. החזרות הריתמיות על משפטי מפתח, הציטוטים מהקוראן, השימוש בשפה עממית ובמלים מהשדה הסמנטי של גבורה וגבריות לצד מלים מהשדה הסמנטי של שלום ותקווה, נועדו לבנות תחושת שותפות ולשכנע את מאזיניו שהוא הוא הפטריוט האמיתי של פלסטין, ולא המנהיגים הערבים או יריביו בתוך תנועת הפתח או באופוזיציה האיסלאמית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ