לפיד אופורטוניסט, ועדיין עדיף על נתניהו

אינני מתכוון להצביע ליאיר לפיד, ואינני מאוהדיו. הייתי רוצה שתקום כאן ממשלת מרכז־שמאל, שבבסיסה מפלגת העבודה ומרצ, הנשענת על גוש חוסם עם הרשימה המשותפת, ומצרפת את יש עתיד והמפלגות החרדיות. אך בתנאים הנוכחיים, כששואלים אותי מי עדיף שיהיה ראש הממשלה — בנימין נתניהו או לפיד, אינני מהסס ואומר: לפיד.

אמנם, לפיד עושה מאמץ גדול למחוק את ההבדלים בינו לבין ראש הממשלה. המשמעות בפועל של העמדות המדיניות שבהן מחזיקים שניהם היא שלא יהיה אפשר לעולם להגיע לשלום עם הפלסטינים, אם משום שאין פרטנר (כטענתו של נתניהו), ואם משום שאין לחלק את ירושלים (כדברי לפיד). שניהם צוברים הון פוליטי משיסוי הציבור בשמאל ובערבים, ומסיתים באופן מופקר נגד ארגוני זכויות האדם. שניהם מתחנפים לחרדים, לא סופרים את החילונים, ונוטים להתרשם יותר מעוצמת המאקרו־כלכלה של ישראל מאשר ממצבם של העניים, החלשים או האזרחים הרגילים החיים בה. שניהם מייצגים פוליטיקה של תעמולה, תדמית ויחצ"נות, ולא פוליטיקה של אמת, תוכן ואידיאולוגיה.