אופי מחורבן הוא לא עדות למחלת נפש

נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר

בכיתה ה' עברתי מבית ספר בירושלים לבית ספר בקיבוץ, שבו הקללה החביבה על הילדים היתה "נכה". כשהתעייפו ממנה, עברו ל"אוטיסט". אותם ילדים הזדעזעו ממש, כשקראתי לאיש התחזוקה של בית הספר "שָׁרָת", כמו שהיה נהוג אז בעיר. למה? כי שרת זה משפיל. אז איך קוראים לו אצלכם? "אב בית! בוא'נה, את נכה..."

צמד המלים הפופולרי ביותר השבוע, בכל משרד, מטבח או סלון, היה "חולת נפש". אני רוצה להניח לרגע בצד את הסיבות שהזניקו את התואר הזה לראש הטבלה, ולהסתכל על המונח עצמו: חולת נפש (או משוגעת, פסיכית, חולת רוח, פסיכופטית — הכל עניין של אסכולה). יש הסבורים שאם האושיה המדוברת ביותר בשבוע האחרון היא "חולת נפש" — הרי שיש לה פטור או לפחות הקלות בנושאי התנהגות ונימוסים. מנגד יש הסבורים, כי אם היא "חולת נפש", הרי שיש להרחיק אותה מכל עמדת השפעה, ורצוי גם מעין הציבור.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ