בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הו גורי, גורי, כמה שאני מתגעגע

7תגובות
חיים גורי ב-2004
אלכס ליבק

הו גורי, גורי. כמה עמוסה היא המחשבה שאינך עוד, שלא תעמוד עוד ההזדמנות להרים טלפון, כדי לתאם ביקור ברחוב פינסקר, בעיר ששתתה את דמם של עמים וסתם עוברי אורח לאורך היסטוריה עקובה מפריחתו של המוות, בצל החיים שהתעקשו על מקומם שוב ושוב. פעם, כשעוד היתה הכורסה ומקטרת ושולחן ומסדרון ורוח אלוהים שידעה את מקומה ונתתי לך את ספר שירי ונשאת עיניים להחזיר לי בספר אחר ועליזה השיבה בהרהור ארוך — עליקה, קראת לה — והבלבול התערסל באוזני ונתתי לעצמי לשקוע בין הדברים, השיחות והשקט שהופר בחותם שעלה וירד בלאט ומלוא...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו