הו גורי, גורי, כמה שאני מתגעגע
הו גורי, גורי. כמה עמוסה היא המחשבה שאינך עוד, שלא תעמוד עוד ההזדמנות להרים טלפון, כדי לתאם ביקור ברחוב פינסקר, בעיר ששתתה את דמם של עמים וסתם עוברי אורח לאורך היסטוריה עקובה מפריחתו של המוות, בצל החיים שהתעקשו על מקומם שוב ושוב. פעם, כשעוד היתה הכורסה ומקטרת ושולחן ומסדרון ורוח אלוהים שידעה את מקומה ונתתי לך את ספר שירי ונשאת עיניים להחזיר לי בספר אחר ועליזה השיבה בהרהור ארוך — עליקה, קראת לה — והבלבול התערסל באוזני ונתתי לעצמי לשקוע בין הדברים, השיחות והשקט שהופר בחותם שעלה וירד בלאט ומלוא...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר