ניבה לניר
ניבה לניר

כמעט בכל יום אני חושבת על ארבעה אנשים שליוו את חיי ואינם עוד. אמי ואבי, יצחק רבין וחיים בר און. ארבעתם, כל אחד על פי דרכו, הותירו לי סימני דרך. בימים טובים, צר לי שאינם כדי לראות כי טוב. בימים רעים, אני שמחה שאינם רואים כי רע. בימים האחרונים אני מתנחמת בכך שהם אינם יודעים כמה רע: עד כמה גבהו ערימות השחיתות הנערמות בחדרי החקירות. שנחסכת מהם ההאזנה לזבל הפוליטי המשודר ממליאת הכנסת ומחדרי ועדותיה, הצפייה בשורת המתנדבים של ברית הבריונים, אמסלם־זוהר־רגב ושות', והפואטיקה של ידיד המשפחה בני ציפר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ