הם כיוונו וירו על איסמעיל, נער מעזה בסירה רעועה

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון לוי
גדעון לוי

אני מוצא את עצמי חושב על איסמעיל אבו ריאלה. לא הכרתיו. איש מקוראי "הארץ" לא הכיר אותו, ספק אם מישהו בישראל שמע את שמו. אני מתבונן בתמונתו, אולי התמונה היחידה בחייו: פני נער, בדל חיוך מבויש, תוגה, תספורת מעוצבת, רשת דייגים או מפרש ברקע.

אני מנוע מלהביא את סיפורו במלואו, כי רצועת עזה סגורה בפני עיתונאים ישראלים זה למעלה מ–11 שנים בידי ישראל. אני לא יודע הרבה על חייו ועל מותו, ובכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב עליו ולהעלות קווים לדמותו. לא קשה לדמיין את חייו של נער בן 18, דייג בעזה. וגם לא קשה לדמיין את מותו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ