מורשתו של השופט אדמונד לוי זוהרת באור יקרות

בימים אלה מלאו ארבע שנים להסתלקות בטרם עת של שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. לוי, שהיה איש תנועת החרות ושומר מצוות, היה מחויב לא רק ליהודיות של המדינה, אלא גם לאופיה הדמוקרטי. לוי נשען על אופיה היהודי כדי לבסס ולהעמיק את אופיה הדמוקרטי.

לעומת אחרים, כדוגמת שרת המשפטים, המבקשים לעמת בין הלאומיות היהודית והציונות לבין זכויות האדם, היטיב לוי להדגיש את ההיפך. וכך כתב בפרשת גלאון בדעת מיעוט (ביחס לחוק המונע מאזרח ישראלי פלסטיני להקים בית בישראל עם בת זוג פלסטינית מהשטחים) על מחויבות המדינה ומוסדותיה לקידום שוויון לאזרחים הערבים: "מחויבות זו, שהיא חלק בלתי נפרד של כל דמוקרטיה ובה מיעוטים באשר הם, ראוי לה שתהא חלק בלתי נפרד אף מסיפורה המכונן הפרטיקולרי של האומה הישראלית, אשר כוננה את מסגרתה המדינית במטרה לאפשר לעם היהודי הגדרה עצמית וחיים בביטחון שכה חסר לו, בגדרם של ערכי יסוד כחופש, שוויון וכבוד — מאושיותיה של שיטת משטר דמוקרטית, לצד הכרה בקיומן של קבוצות מיעוט ובזכאותן ליהנות אף הן מהגנתם של ערכים אלה".