למה עדיף בליל הסדר הזה לדלג על "דיינו"

עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן

בואו נודה באמת, ההגדה של פסח היא טקסט שראוי שיעורר אי נחת. הדרת נשים, ענישה קולקטיבית, הטמעת נרטיב קורבני, ומעל הכל - מכת בכורות, שהיתה מהווה היום דוגמה פרדיגמטית לכל מה שאסור ורע.

נכון, אין זו הפעם הראשונה שבה סיפורי המקרא לא בדיוק מסתדרים עם תפיסות צדק ליברליות. כולנו למדנו שטקסטים כאלה צריך לקרוא מתוך הקשר, להביא בחשבון את רוח התקופה, ושיש דרכים נסתרות ליישב כל מיני פרטים עם תפיסת הטוב האלוהי. ובכל זאת, אם לוקחים ברצינות את הדרישה להזדהות מנטלית בערב החג ואת חובתנו בכל דור ודור לראות עצמנו כאילו יצאנו אנו ממצרים, כדאי להתעכב על הפרט הזה בסיפור שאנו מחויבים לספר לילדינו, ויותר מכך, על האופן שבו היצמדות לנוסח המסורתי של ההגדה, גורמת לנו להטמיע אותו בלבותיהם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ