צבא הטבח לישראל

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדעון לוי
גדעון לוי

נומרטור המוות הלם בפראות. הרוג בכל חצי שעה. ועוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. ישראל היתה עסוקה בהכנות לסדר. רשתות הטלוויזיה המשיכו לשדר את הבליהן. לא קשה לדמיין מה היה קורה אילו מתנחל היה נדקר. שידורים ישירים, אולפנים פתוחים. אבל בעזה המשיך צה"ל לטבוח באין רחם, בקצב מעורר בעתה, וישראל חגגה את הפסח. אם נרשמה דאגה, היא כוונה רק לחיילים שלא יכלו להשתתף בסדר. עד הלילה נספרו בעזה 15 גופות ו–758 פצועים, כולם מאש חיה. טנקים וצלפים נגד אזרחים לא חמושים. זהו טבח. אין מלה אחרת. את האתנחתא הקומית סיפק דובר צה"ל. בערב הודיע: "סוכל פיגוע ירי. שני מחבלים התקרבו לגדר וירו לעבר כוחותינו". זה היה אחרי ההרוג הפלסטיני ה–12 והפצוע המי יודע כמה. חיילים צולפים במאות אזרחים, אבל שני פלסטינים, שהעיזו להשיב אש לעבר הטובחים בהם, הם "מחבלים", מעשה ידם הוא "פיגוע" ודינם מוות. חוסר המודעות העצמית מעולם לא ירד לשפל נמוך כל כך בצה"ל. את הגיבוי המבחיל נתנה כרגיל התקשורת: עם ההרוג ה–15 הודיע אור הלר ש"האירוע הכי חמור היום" היה ניסיון הירי של שני הפלסטינים. דן מרגלית "הצדיע" לצה"ל. ישראל שוב שטפה את מוחה והתיישבה לארוחה בתחושת התבשמות עצמית של ערב חג. ואז היא דיקלמה "שפוך חמתך על הגויים", התפעלה מהפצת מגיפות (דבר ושחין) ורטטה בהתלהבות מרצח המוני של תינוקות (מכת בכורות).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ