אין מקום לבכיינות של ה"רוסים"

דימיטרי שומסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דימיטרי שומסקי

למשך פרק זמן קצר מרגע שעליתי לישראל נקשרה בעבורי המלה "מרוקאי" עם משפחת תורג'מן, שכנינו יוצאי מרוקו בשכונת נווה שאנן בחיפה, שהפגינו יחס חם ותומך כלפי משפחתי ועודדו את רוחנו רבות בתקופה שלאחר העלייה. אולם כעבור שבוע, משהצטרפתי לכיתת אולפן ללימוד עברית בבית הספר התיכון, ביקשו כמה מחברי ה"רוסים", שהיו ותיקים ממני בארץ אך בשבועות בודדים, להנחיל לי את התפישה המדויקת בעיניהם לגבי מהותם של יוצאי עדות המזרח בכלל, וה"מרוקאים" בפרט. "המרוקאים", הסביר לי אחד מהם, "הם כמו שהיו אצלנו הקווקזים, רק שבדרך כלל הם שחורים יותר מהם". "טיפה של תרבות אין בהם", הלין חבר אחר, בעצמו עולה מעיירה בלארוסית נידחת, שהוריו, כך התוודה בפני מאוחר יותר, מעולם לא ביקרו במרכזי התרבות הרוסית במוסקבה או בלנינגרד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ