גרוסמן, צא ולמד מנטלי פורטמן
אתחיל בגילוי נאות: הייתי מחנך כיתתו של דויד גרוסמן בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, ואף הייתי מורהו לספרות באותן שנים, והוא טען בכמה הזדמנויות שהייתי בין אלה שהעבירו אותו מעולם המזרחנות לחיק הספרות העברית. אכן, "אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו", ואני, לא רק שאיני מקנא בתלמידי, אלא אף גאה בו ובמה שהביא עמו אל הספרות הישראלית. לא הייתי מזכיר דברים אלה, אלא בבחינת "נאמנים פצעי אוהב".
תגובות
על סדר היום
בשיתוף ה. שטרן