בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרוסמן, צא ולמד מנטלי פורטמן

221תגובות
דויד גרוסמן לוחץ את ידו של בנימין נתניהו בטקס הענקת פרסי ישראל
אוליבייה פיטוסי

אתחיל בגילוי נאות: הייתי מחנך כיתתו של דויד גרוסמן בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, ואף הייתי מורהו לספרות באותן שנים, והוא טען בכמה הזדמנויות שהייתי בין אלה שהעבירו אותו מעולם המזרחנות לחיק הספרות העברית. אכן, "אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו", ואני, לא רק שאיני מקנא בתלמידי, אלא אף גאה בו ובמה שהביא עמו אל הספרות הישראלית. לא הייתי מזכיר דברים אלה, אלא בבחינת "נאמנים פצעי אוהב". איני יכול אלא להצטער במה שעשה (או לא עשה) גרוסמן בעניין פרס ישראל. היה עליו לסרב, בלא היסוס ובלא פקפוק, לקבל פרס...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו