המחיצה של ברק היא רק עוד משב של רוח הזמן

האם ישראל הופכת יותר ויותר לפסבדו-דמוקרטיה שבה עיקרון השוויון ללא הבדל גזע, מין ודת נמעך מתחת לפנטזיות משיחיות? כי אם אמנם כך הדבר, הרי שאין להתפלא על הרוחות שנושבות מלמעלה ומלמטה, שכן המגמה הזאת משחררת כוחות ריאקציונריים שלא היה להם ביטוי כה גלוי בעבר: לאומנות אתנוצנטרית בוטה, הכחשת אשמה ובושה, הבנייה של היסטוריה אלטרנטיבית, וכיוצא באלה. על כן, זה שהשופט אהרן ברק רואה כטבעי להופיע מול קהל המופרד במחיצה, אינו מתמיה. זוהי רוח הזמן, רוח שמסמנת נסיגה מערכים ליברליים. תגובת פרקליט המדינה, שי ניצן, ביחס לפרשת אום אל חיראן, מעידה על אדישות אפילו למראית העין של עשיית צדק.