אמילי מואטי
אמילי מואטי
אמילי מואטי
אמילי מואטי

הבה נניח שהפלסטינים הם חרא של עם. הבה ניקח צעד אחד קדימה ונדמיין, שלפלסטינים המתים אין אמהות, ואם יש להם — לא אכפת להן כנראה שהבנים שלהן "רצים אל מותם", כהגדרת אחד משרי הימין, ועוד יותר מזה: הן רוצות במותם. נניח שמשפחות קיבלו כסף איראני כדי לרוץ אל מותן, הרבה כסף, הון עתק. נניח שהפלסטינים רוצים לזרוק אותנו לים, לא גבולות 1967, גם לא 1948. הם רוצים הכל לעצמם. ונניח שאין בצד השני גם לא שוחר שלום אחד, שהם עם של מחרחרי מלחמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ