יש לנו ארץ מכוערת

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

לא הוגן לדבר על כיעורה של ארצנו בקיץ. צבע האדמה וחרוליה עוין; חופי הים המתקצרים, צפופים עד כדי ריח גוף אחד, ובכל זאת צריך לדבר על כיעורה, המחשיד את בוניה בעבר, ומהרסיה בהווה, שמא לא חשבו כי תתקיים כמקום לחיות בו.

מהגרים מעיירות מזרח־אירופיות בָּנוּהַ, יופי לא נחשב אצלם, אחרת לא היו נראים הקיבוצים מבחוץ כְּשַׂלְמַת בטון ומלט: דירים ורפתות ואסם, ורק בבואנו פנימה, רואים שקיבוץ מסוים משקיע ב"נוי", אבל עניינו רק "פנימה". הכניסה לעין חרוד (מאוחד) מלמדת מה נותר מתשוקת הקידמה: אין מרבדי גנים והדגן לא מרנין פעמונים. הפיתוח, כיבוש השממה, החיפזון, כל אלו יכלו לשמש ככתב הגנה לבוני הארץ, מתישהו חשבו שלקבוע "עובדות בשטח" יציל אותנו מהעתיד. האם באמת האמינו בעתיד?