חופש הביטוי לא יוגבל, גם לא מימין

אילנה המרמן מותחת ביקורת על הנהלת האוניברסיטה העברית, שאיפשרה לקיים כנס של בית הספר המתקדם ללימודי סביבה באוניברסיטה, שבו נדונו אתגרי ההגנה על הסביבה ביהודה ושומרון/הגדה המערבית ("הארץ", 3.8). לשיטתה, כך נראה, ההנהלה היתה צריכה לכפות על המארגנים לתת ביטוי מרכזי יותר לכיבוש ולהשלכותיו על זכויות הפלסטינים. משום שהאוניברסיטה לא פעלה בדרך זו, "ראוי שקהילות אקדמיות בחו"ל יטילו עליה חרם, על ראשיה ועל מרציה", היא כותבת. אני מבקש להתייחס לדברים לא רק משום ההערכה הרבה שאני רוחש להמרמן, ואף לא משום שהם מכוונים נגדי אישית כרקטור האוניברסיטה העברית, אלא בעיקר משום שעמדתה מבטאת דפוס רחב יותר, שבעיני הוא מסוכן ומדאיג.