המסע אל השמש מזכיר בעיקר תקוות שנכזבו

עלית קרפ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עלית קרפ

בימים החמים הללו, של אמצע אוגוסט, שבהם נשלחת חללית לשמש, לא פחות, אני רוצה להיזכר בקיץ ההוא, של שנת 1969, שבו הגיע ניל אמרסטרונג לירח. אבא שלי מנחם ואני היינו בבית: בתוקף שש שנות חיי דאז יכולתי בהחלט להישאר בבית לבד וגם נשארתי לא מעט, אלא שהוא אז סטודנט שנה א' לרפואה, וגם לו היה חופש, ואולי נטל לעצמו איזה יום חופשה, כאשר אהב, כדי לחגוג את האירוע. היו לנו שני מכשירי רדיו; האחד גדול, עם מנורות, שצריך היה להדליק אותו לחכות עד שיתחמם, והשני מין טרנזיסטור מתוצרת פיליפס או זנית או איזו פירמה אחרת שאינני זוכרת את שמה, שהיה נתון בתוך נרתיק מעור חום וקשה. בטרנזיסטור הזה היינו עתידים אבא שלי ואני לשמוע את נחיתת האדם הראשון על הירח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ