אייל הראל
אייל הראל

מותו של הסנטור ג'ון מקיין וגל התגובות המרגש שמלווה את לכתו צריכים לשמש תזכורת לכולנו לדברים החשובים באמת. ארה"ב, שנשיאה המשתמט עסוק בלשחרר ציוני "נכשל" לפטריוטיות של גיבור המלחמה, מְבַכָּה כעת את מותו של אחד מסמלי היושרה והאחדות בפוליטיקה המקומית.

יושרה (אינטגרטי) היא ללא ספק אחד מן הנכסים הבולטים שמבדילים בין מנהיג ובין סמרטוט. בין מי שמונחה על ידי עקרונות לבין מי שהעקרון היחיד שמנחה אותו הוא שרידותו האישית הפוליטית. מה שמביא אותי להרהר (נוגות) כיצד יזכרו בישראל את "מנהיגיה" בעת הזו אחרי לכתם. איך יתרצו תומכי ביבי, ארדן, רגב ואקוניס לנכדיהם את אירועי השבועות האחרונים. וחמור מכך, איך יסבירו לצאצאיהם את המשך הנהירה העיוורת אחריהם - על אף ולמרות כל הדגלים השחורים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ