והערבית, מה יהא עליה?

איאס יוסף נאסר
איאס יוסף נאסר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איאס יוסף נאסר
איאס יוסף נאסר

לפני שבועות אחדים הקיצה השפה הערבית, והנה היא מוטלת לצד הדרך, מחלפותיה גזוזות, ובכיסה איגרת בה כתוב, בשם הרוב: "הננו להודיעך בזאת כי הוחלט לשלול ממך את מעמדך הרשמי ולגרשך ממולדתך האהובה, אשר לה שפה יחידה, השפה העברית; בזאת נחתם הדין". איגרת זו, שחוק הלאום הוא מולידה, היא איגרת של מוג לב, המבקש להכריז בפומבי ובמסמך רשמי כי הוא הוא האדון והשליט ובעל השררה, לו המלה האחרונה, וכי אין לו חפץ בקול זולת קולו ובשפה זולת שפתו. זהו מסר ברור לאזרחים הערבים, המונים כ–21% מתושבי המדינה, כי לשפתם אין מקום שווה לצד השפה העברית, וכי ההייררכיה הזאת בין שתי השפות פירושה למעשה הייררכיה בין אזרחי המדינה עצמם. ש"המעמד המיוחד" שחוק הלאום מעניק לשפה הערבית הוא מעמד מיוחד במובן השלילי של המלה — ייחודו של השונה, החריג.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ