האם הקיץ לא ישובו המרצים ללשכת התעסוקה?

הטלפון צילצל, תמונתה המחייכת של בתי על המסך, עניתי. קול בכי מר נשמע מהצד השני. הייתי בטוחה שקרה אסון. אחרי כמה השתנקויות היא הצליחה לדבר: "הם פיטרו אותה, אמא, הם פיטרו אותה!" עדיין לא הצלחתי להבין על מה מדובר. "זה לא עזר, אמא! הבאתי עוד חברות, ובכל זאת פיטרו אותה". כאן כבר הבנתי.

במקום לימודיה של בתי הוצעו מגוון של חוגים ושיעורים, וכמו תמיד – חלקם היו פופולריים במיוחד, וחלקם לא. כבר בתחילת השנה קלטה בתי את מצוקת המרצים שלשיעוריהם הגיעו מעט תלמידות. לדבריה, לא היה כל קשר לאיכות ההוראה שלהם, אלא לטרנדים שבקרב הבנות. בתי הקפידה להתייצב לשיעורים הללו, גם אם הנושאים לא עניינו אותה במיוחד.