המדינה כמו אשה ברחוב? תשובה לבני ציפר

ידידי והקולגה שלי בני ציפר מעמיד במאמרו אנלוגיה: כפי שאי אפשר לטפוח על ישבנה של אשה (פלונית אלמונית) שלא ברצונה, כך אי אפשר להיות לא-נאמן למדינה.

רבות הדרכים שבהן אפשר לענות לידידי על קביעתו או על תובנתו זו. ונתחיל במה שבו ציפר דווקא צודק. אכן, הגוף הסימבולי של המדינה, כפי שהוא קורא לו, ואהבת הגוף הזה, אינם תופעות חדשות. ההיפך הוא הנכון - בכל משטר, גם כזה שאינו לאומני במובהק, קיים ברטוריקה, בשירה, באמנות ובתרבות בכלל ממד של משיכה אירוטית לגוף הסימבולי של האומה. למעשה, אירופה כולה, בשנות ה-30 וה-40, נשטפה בגל של משיכה שבבסיסה אנלוגיה בין האשה לאומה-מדינה ותביעה "לא לפגוע בכבודה".