תשובה לנביא הזעם

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון לוי
גדעון לוי

תמיד אשאר אסיר תודה לבני מוריס: הוא פקח את עיני. ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטיניים 1947–1949", הסעיר את מי שגדל על הסיפר הציוני. לפתע נכבה, פתאום אסון לאומי, גירוש המוני, טיהור אתני — ולנו לא סיפרו על כך דבר. 30 שנים אחר כך, ומוריס מנבא את הסוף: "המקום הזה ישקע כמו מדינה מזרח תיכונית עם רוב ערבי... היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים — מיעוט נרדף או נשחט" (ראיון לעופר אדרת, מוסף "הארץ", שלשום). מי שהטיב לתאר את ראשית דבר, שוגה במתכוון בתיאור אחריתו. מוריס לא אוזר עוז לדבר על הקשר הישיר בין הראשית לאחרית, בין מה שעוללו היהודים משחר הציונות וללא הרף מאז, לבין מה שהוא מנבא כקץ מדינתם.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ