בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשובה לנביא הזעם

6תגובות
מוריס ורעייתו
לאה בביתם
במושב שריגים
ינאי יחיאל

תמיד אשאר אסיר תודה לבני מוריס: הוא פקח את עיני. ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטיניים 1947–1949", הסעיר את מי שגדל על הסיפר הציוני. לפתע נכבה, פתאום אסון לאומי, גירוש המוני, טיהור אתני — ולנו לא סיפרו על כך דבר. 30 שנים אחר כך, ומוריס מנבא את הסוף: "המקום הזה ישקע כמו מדינה מזרח תיכונית עם רוב ערבי... היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים — מיעוט נרדף או נשחט" (ראיון לעופר אדרת, מוסף "הארץ", שלשום). מי שהטיב לתאר את ראשית דבר, שוגה במתכוון בתיאור אחריתו. מוריס לא אוזר עוז...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו