עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס
עמירה הס

אין לדעת כמה מהנהגים הפלסטינים העוברים במחסום בית אל, ביציאה המזרחית של רמאללה, שמו לב לשתי מלים ששירבט מישהו בעברית, על הקיר של עמדת החיילים. ואין לדעת כמה מהנהגים ששמו לב לשתי המלים, יכלו גם לקרוא אותן ולהבין אותן: "מוות לערבים".

כתובות כאלה - או בווריאציה כלשהי, למשל "כהנא צדק" - מרוחות פה ושם על קירות של תחנות אוטובוס לישראלים, או על קוביות בטון בכבישי הגדה המערבית. קשה לפספס אותן. הכתובת שעל הקיר בעמדת בדיקה במחסום צה"ל - מתחת לחלון, שעל אדנו היתה מונחת ביום שבת קופסת חומוס כפרי של אחלה - כמעט נחבאת אל הכלים. אותיותיה אינן נוטפות צבע אדום ואינן מלוות באיור, שיבהיר את הכוונה למי שאינו יודע עברית. מי שכתב שם "מוות לערבים", באותיות דפוס קטנות למדי, לא התכוון להתגרות בעוברים ושבים. הוא פשוט הביע עמדה אישית, הנחת עבודה או איווי לא כמוס שאינו נחשב טאבו. והמישהו הזה הוא חייל חמוש בצבא ההגנה לישראל. חייל, העומד כמה שעות מדי יום, עם רובה מכוון וטעון, מול אלפי בני אדם, היוצאים מהכלוב של רמאללה או נכנסים אליו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ