אורנה רינת
אורנה רינת

מדי תקופה לוקחים כמה מבקרי־שירה חופשה מהשדות והמפעלים שבהם הם מנוצלים כעובדי קבלן, מתיישבים אל מקלדותיהם מוכות הפשפשים, ויוצאים להגן על השירה העברית מפני הריקבון הבורגני שהטילו בה משוררים מדושני עונג כאגי משעול.

הפעם התנדב להקריב את עצמו על מזבח האמת הפואטית מנתץ התודעות הכוזבות המקצועי יהודה ויזן ("הארץ ספרים", 22.3). ויזן, לדבריו, יכול לחיות עם העובדה שמדובר בספרות של דודות וגמלאים, "מושג המשמש באופן יעיל כדי להצביע על 50 גוונים של סגול־חציל... זה בסדר גמור, זה מה שנקרא 'חוטאים בשירה'". הוא מבין שהם צריכים לחטוא קצת בשירה גרועה, שהרי חטאים אחרים כבר לא נותרו להם בגילם — כפי שאפשר ללמוד מהשילוב הלעגני שהוא יוצר בין גוני "האפור/חציל" של שערם לשמו של הספר הארוטי הידוע. גם כוחם האינטלקטואלי כבר תש.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ