יחיעם ויץ
יחיעם ויץ
יחיעם ויץ
יחיעם ויץ

אין ספק שרונה רמון ראויה להערכה גדולה ביותר — היא הצליחה לתרגם את האבל הכבד על מות יקיריה, בעלה אילן ובנה אסף, לעשייה ברוכה למען החברה. היא הקימה את "קרן רמון", שפועלת ברחבי המדינה כדי לחנך בני נוער וסטודנטים בהשראת יקיריה. אבל ההחלטה להעניק לה פרס ישראל למפעל חיים היא מקוממת, מיותרת לחלוטין, ומנוגדת לכללי הפרס. מאז שהחלו להעניק את פרס ישראל — ב–1953 — חתני הפרס היו אנשים חיים, ואחת משתי הדוגמאות היחידות להענקת פרס זה לאדם מת היא שלמה דיקמן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ